מעמד הגימלאים נחלש

“המרכז הארצי למיצוי זכויות הגמלאים” מבשר, לכאורה, על פתח לשיפור במצבם של עשרות אלפי גמלאים שאינם ממצים כיום את זכויותיהם. למעשה עלול המרכז לתרום להמשך החלשות מעמדם של הקשישים והטיפול בהם. כך סבורה דנה שני עצמון, עובדת סוציאלית במקצועה.

עצמון טוענת שמחקרים במדיניות חברתית מראים כי מיצוי זכויות נעשה בצורה הטובה ביותר כאשר החוק הוא אוניברסאלי. חקיקת חוקי הטבות, שתלויות בפניה יזומה של הזכאי, מכוונת פעמים רבות ליצירת מצב של מיצוי חסר של זכויות, בדרך כלל באמתלה ש”אנחנו לא רוצים שמי שכבר יש לו ממילא – יקבל”. כאשר החוקים המיטיבים עם הקשישים דורשים תביעת זכויות אקטיבית על ידי הקשיש, אמורה להיות למוסד המעניק את ההטבה חובה ליישוג (reaching out) .

יצירת “המרכז למיצוי זכויות הגמלאים”, סבורה עצמון, מורידה מכל המוסדות האלה את האחריות – החל מלשכת הרווחה העירונית ועד למוסד לביטוח הלאומי. "עתה, באופן רשמי אין זה מתפקידם לדאוג לזכאים, כי מישהו אחר עושה את זה – המשרד לענייני גמלאים", היא מסבירה. "אבל המרכז אינו מחפש את הגמלאים ומסייע להם להבין מה הם זכויותיהם. הוא אינו מעסיק עובדים המגיעים אל בית הקשיש ומבררים איתו את מצבו. במה טובה שיחת טלפון למרכז החדש - משיחת טלפון לביטוח הלאומי? ואם היא טובה יותר, יעילה יותר, מסבירת פנים יותר, מדוע לא יפנה השר רפי איתן למשרדים הרלוונטיים וישתף איתם פעולה לשיפור השירות הציבורי לאזרח הקשיש?"

מוסיפה עצמון: "למשרד לענייני גמלאים יש פטנט אחר: מיקור חוץ. משום מה נראה אולי למשרד שאנשים שעובדים במיקור חוץ יהיו מסורים יותר או מקצוענים יותר. אבל דובר המשרד עצמו מודה שהם מגייסים עובדים במיוחד לפרויקט זה. אם כך – מדוע לא יגויסו העובדים כעובדי מדינה? אולי כי אז יצטרכו לתת להם זכויות – רחמנא לצלן - ואולי כי המשרד לא מתכוון להפעיל את המרכז עוד שנים רבות, כפי שראוי אם מדובר בשירות נחוץ. כי אם כך – למה לו הכאב ראש של הקמת מערכת שהידע בה הוא שלו – כלומר של המדינה?"

עצמון סבורה שכך מפסידה המדינה את ההזדמנות ללמוד מהמרכז מהן הבעיות המרכזיות של הקשישים, מהם צרכיהם, להציע ולהטמיע פתרונות מוסדיים, של המדינה ועל ידי המדינה.

חזרה לראש העמוד