מגזין בגילנו

זכתה בתביעת ביטוח, אך לאחר מותה

אישה תבעה את הביטוח אך הצדק יצא לאור רק כשנתיים לאחר פטירתה

שרה וקסלר הייתה בת 81, כאשר קיבלה לבית האבות שבו שכנה, מכתב עם מחברת הביטוח דקלה, ובו הצעה להצטרף ל"ביטוח בריאות משלים לחברי הסתדרות הגמלאים". כאשר חלתה, סירבה חברת הביטוח לשלם לה, בטענה שלא דיווחה על מצב בריאותה כפי שהיה בעת שחתמה על הבקשה לביטוח. שופט מחוזי הורה לשלם לה את מלוא הסכום, בתוספת ריבית – שנתיים לאחר שנפטרה.

בשעתה הצהירה וקסלר בפני דקלה, חברת הביטוח שבבעלות קופת חולים כללית, כי היא סובלת ממחלות לב ואף המציאה אישור רפואי על מחלותיה. בתחילה סירבה דקלה לקבל את וקסלר לביטוח. אולם חצי שנה מאוחר יותר, שינתה את עמדתה, לאחר שדרשה וקיבלה מוקסלר הצהרה שבינתיים חל שינוי במצבה הרפואי וכי היא מתפקדת באופן עצמאי.

כשמונה שנים לאחר מכן, סמוך לשנה ה-90 לחייה, וכתוצאה ממספר אירועים רפואיים שהכו בה, הפכה וקסלר לסיעודית ופנתה ל"דקלה" כדי לקבל את הסכומים שמגיעים לה. אולם חברת הביטוח סירבה בטענה שוקסלר רימתה אותה בעת מילוי ההצהרה המקורית על מצב בריאותה.

באמצעות עורך הדין חיים קליר, פנתה וקסלר לבית המשפט, אולם לאחר שנתיים של דיונים - נפטרה. השופט יצחק מילנוב כתב בהחלטתו שאכן היו למנוחה קשיים בביצוע פעולות יומיומיות בסיסיות. אולם הקשיים היו קלים וזמניים ונבעו ממחלת ריאות. בעת קבלתה לביטוח, חל במצבה הרפואי שיפור של ממש. מעבר לכך קובע השופט, אין לדקלה אלא להלין על עצמה משלא נקפה אצבע כדי לבדוק את הצהרתה הסובייקטיבית של וקסלר. למרות גילה המתקדם, לא טרח החתם הרפואי של דקלה להיפגש עמה ולעמוד על מצבה התפקודי בעצמו.

"אין להשלים עם נוהגן הפסול של חברות הביטוח להסתפק בהליכי חיתום חלקיים וחסרים ולאחר מכן לאפשר להן להסתמך על חיתום פגום זה כעילה לבטל את פוליסת הביטוח, בטענה של הטעיה, תוך שהן מגלגלות את רשלנותן שלהן לפתחו של המבוטח", כתב השופט בהחלטתו, וקבע שוקסלר לא רימתה את "דקלה" וכי מי שנהג כאן ב"חוסר תום לב משווע", כלשונו, היא חברת הביטוח דווקא. את השופט מילנוב הטרידה במיוחד עדותו של מנהל מחלקת התביעות ב"דקלה", ישראל וינדר,שאותה כינה "מתחמקת ומתפתלת".

בסופו של דבר הטיל השופט על "דקלה" לשלם את מלוא סכום התביעה, ואף חייב אותה בריבית מיוחדת של 12% לכל שנה של עיכוב התשלום.

חזרה לראש העמוד