מרכז יום נעים

המעמסה הגדולה שרובצת על כתפי משפחת קשיש המוגבל פיזית או קוגניטיבית, ובמיוחד תשוש-נפש, היא כבדה. המפגש היומיומי הצמוד, הטיפול הפיזי והאחריות המוטלים על בן-הזוג או הבנים, מתישים ושוחקים. אך יש להביא בחשבון את זכותו של הקשיש לשמירת כבודו ואת רצונו לאיכות חיים ברמה טובה, גם במצבו הנוכחי.

לכן קיימת התלבטות גדולה אצל כל מי שנוגע בנושא זה, בין השארת הקשיש בביתו או אצל קרוב משפחה, עם טיפול צמוד או בלעדיו — לבין הוצאתו למסגרת מוסדית כלשהי מחוץ לבית. ההחלטה אינה קלה והיא מביאה בחשבון הרבה גורמים: מצפוניים-רגשיים, חברתיים, כלכליים ועוד.

השאיפה כיום אצל אנשי המקצוע, היא להשאיר את הקשיש בסביבתו הטבעית כל עוד זה ניתן. אך תמיד מגיע גם הרגע הקשה, נקודת השבירה של בני-המשפחה, המרגישים שאינם יכולים להתמודד עוד. בני-המשפחה מרגישים "אסירים" בידי הגורל, מותשים נפשית ופיזית ונקרעים בין רגשות אשם כלפי ההורה לבין חובתם כלפי בני-זוגם וילדיהם. 

במצב זה, לעיתים בלית-ברירה, הם מעבירים את בן-משפחתם למסגרת מוסדית, גם אם מבחינת הקשיש עדיין אין צורך מחייב לכך. בהתייחס לתמונת-מצב זו, לעיתים אנו שומעים מבני-משפחה שאילו היו בידיהם יותר כלים, בסביבה ובקהילה, שיאפשרו סיוע וחופש למספר שעות מדי יום, הם היו ממשיכים ומטפלים בקשיש במסגרת הבית.

להמשיך בסביבה הטבעית
השאיפה כיום אצל אנשי המקצוע, ולפי סקרים שנעשו גם אצל כ 75- עד 80 אחוז מהמשפחות, היא להשאיר את הקשיש בסביבתו הטבעית כל עוד זה ניתן. סיוע ביתי ואפילו צמוד 24 שעות ביממה לקשיש — אינו פתרון לכל מקרה, ובוודאי שלא לתשושי-נפש. בידי המטפלים הנותנים שירות בבית, ויהיו הטובים ביותר, אין את כל הידע וההכשרה המתאימים לטפל בכל מצב העשוי להתעורר עם קשיש מוגבל, ובוודאי תשוש  -הנפש. הדבר נכון במיוחד לגבי עובדים זרים. נשמה טובה, רצון ומוטיבציה — אינם תחליף לידע מקצועי, לניסיון ולצוות מיומן. הוא מהווה פתרון תחזוקתי לקשיש ולבני-משפחתו, אך זה אינו מענה טיפולי שהקשיש כה זקוק לו, דווקא במצבו הנוכחי.

לכן דווקא הוצאתו של הקשיש המוגבל למסגרת מקצועית מתאימה, אך המשך שהייתו בבית הוא הפתרון הנכון. סתירה לכאורה? לאו דווקא. זו אחת המטרות שלשמן נפתחו מרכזי-היום לקשיש, שמספקים מענה מתאים גם לקשיש תשוש-הנפש, בעוד הוא ממשיך לחיות בסביבה הטבעית והמוכרת לו.

אחת הבעיות המרכזיות בטיפול בקשישים אלה ובתשושי-הנפש בפרט, היא ההפעלה המועטה שלהם. חוסר מעש זה מביא לשקיעה מהירה יותר והידרדרות במצבם הפיזי והמנטאלי. הפעלה מתוכננת וגישה נכונה, תוך הבנת עולמו הפנימי של הקשיש המוגבל, יכולים למצות את הפוטנציאל הטמון עדיין בו ולשפר את איכות חייו. 

כן היא עשויה לעכב הידרדרות נוספת ואולי אף להוסיף לו שנות חיים משופרות יותר. את כל אלה יכולה לספק מסגרת מתאימה של מרכז-יום. מסגרת יומית כזאת יכולה, קודם כל, לתת את המענה לקשיש המוגבל, ולהעניק לבני-המשפחה מעט מנוחה והקלה בעומס. לעיתים זה אף מסייע לעובד הצמוד המטפל בו, המותש אף הוא מטיפול רצוף. מסגרת זו מאפשרת גם לבני-המשפחה — בני-זוג ובנים — שקט נפשי וניהול שיגרת חיים, תוך ידיעה שהקשיש נמצא במסגרת מקצועית מטפלת

סוגי מרכזי יום
ישנם שני סוגים של מרכזי-יום: ה"חברתי", וה"טיפולי/ייעודי". ניתן לאפיין אותם לפי המרכיבים הבאים:

אופי המקום 
כאלה שהדגש הוא על ההיבט החברתי, או בהתמקדות טיפולית בקשיש המוגבל.

סוג האוכלוסייה המבקרת 
עצמאיים, תשושים, או תשושי-נפש.

הצוות המקצועי
במשך הזמן שהקשיש שוהה במרכז-היום, הוא משתלב בפעילויות המתוכננות שם. אלה הן הפעלות חברתיות, כדוגמת שירה בציבור, הרצאות, משחקים, חוגים שונים ועוד, והפעלות מקצועיות — טיפוליות, כגון התעמלות, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק,
העלאת זיכרונות ועוד.

במרכז-יום "חברתי" מושם הדגש על הפעילויות החברתיות, ובנוסף פעילויות מקצועיות. יש מרכזי-יום "חברתיים" שמשלבים
מחלקה טיפולית נפרדת לתשושי-נפש ("משולבים").יש להם תוכנית משלהם, אך הם גם משתתפים בחלק מהפעילויות הרגילות של המרכז. מרכז- יום "טיפולי" או "ייעודי" לתשושי-נפש, מפעיל תוכנית מיוחדת שכולה מופנית ומתוכננת לסוג זה של מטופלים, הקשישים תשושי-הנפש. 

ניתן עתה להבין שכאשר מתכננים לשלוח קשיש מוגבל למרכז-יום, יש חשיבות רבה לאופיו של אותו מקום. יש להכיר מראש
את אופי מרכז-היום אליו מיועד הקשיש, ובמיוחד את התוכנית הטיפולית המופעלת שם. לדוגמה: קשיש תשוש-נפש בשלב
ראשוני, יכול עדיין להשתלב במרכז-יום "חברתי", אך מגיע שלב מסוים בו הוא מתנתק מהסביבה והולך בה לאיבוד, ולמעשה השהות באותו מקום עשויה אף להזיק לו. זה הזמן לבחון מחדש האם אותו מרכז- יום אכן מתאים לאותו קשיש ולצרכיו המיוחדים במצבו החדש.  

אחת הבעיות המרכזיות בטיפול בקשישים ובתשושי-הנפש בפרט, היא ההפעלה המועטה שלהם 

מרכז-היום ה"ייעודי" יכול לספק תשובה מתאימה, כיוון שהמסגרת והתוכנית הטיפולית מתוכננות במיוחד לאוכלוסייה זו. מדובר במסגרת שמספקת התייחסות פרטנית לקשיש המוגבל ותשוש-הנפש, בעבודה רב-תחומית, תוך שימוש בגירויים מתאימים ובפעילות מכוונת. יצירת סביבה מתאימה מאפשרת לקשיש להגיע לתפקוד טוב יותר, וכתוצאה מכך לחיים מלאים ומספקים יותר.

חשוב במיוחד להדגיש שכשם שבכל דבר המניעה היא קלה יותר מאשר תיקון או החזרת המצב לאחור, כך גם כאן. ככל שהקשיש יופנה מוקדם יותר למרכז-יום טיפולי, כך התוצאות תהיינה טובות יותר, ורבות הן הדוגמאות לכך. 


ההשפעה על המשפחה
התוכנית הטיפולית במרכז-היום הייעודי היא מגוונת ונעשית בהתאמה של פעילות קבוצתית ופרטנית לקשיש, תוך התייחסות לעברו ולמצבו הנוכחי. 


מטרות התוכנית הטיפולית הן:
תרגול ושימור מיומנויות תפקודי היומיום.
טיפול תפקודי, התנהגותי ויצירתי למטופל, תוך דגש על פעילויות שירתקו אותו ויגרמו לריכוז, גרייה והפעלת המוח.
טיפוח יכולות ועצמאות.
טיפוח הביטחון ביכולתו וחיזוק הדימוי העצמי.
עידוד לביטוי ותקשור מילולי עם הסביבה.
מעקב אחר מצבו הפיזי, המנטלי והקוגניטיבי של הקשיש. 

היעד המרכזי של התוכנית הטיפולית הוא לשמור על אישיותו ועצמיותו של הקשיש תשוש-הנפש לאורך תקופה ארוכה ככל האפשר. למנוע ממנו מצב של חוסר מעש, התכנסות בתוך עצמו, ולעכב התנוונות והידרדרות עד כמה שניתן. במילים אחרות: שיפור איכות חייו במצבו הנתון.

כדי להשיג מטרות אלה מחזיק מרכז-היום הייעודי צוות רב-תחומי מקצועי ומיומן, שמתמחה בטיפול בקשישים תשושי-נפש. הצוות מתודרך ומעודכן במצבו של כל מטופל בכל ההיבטים הדרושים כדי לתת טיפול מתאים.

מפגש של הקשיש המטופל עם הצוות מאפשר מעקב צמוד, תוך איתור שינויים במצבו בכל ההיבטים שהוזכרו לעיל, ויכולת תגובה מהירה וטיפול הולם, דבר שקשה למשפחה או למטפל הביתי לעשות מחוסר מיומנויות מתאימות.

מרכז-היום משמש גם כתובת מקצועית לייעוץ, הדרה ותמיכה לבני-המשפחה בהתמודדות היומיומית. עצם שהייתו של קשיש תשוש-נפש במרכז-היום, משחררת את בני-המשפחה באותו זמן ומאפשרת להם "למלא מצברים", ולהשתחרר מהטיפול המתיש הצמוד הנדרש ומהתמודדות רציפה אתו. כתוצאה מכך הטיפול שהם נותנים לו בשאר הזמן הוא סבלני יותר ורגוע יותר.

ככל שהקשיש יופנה מוקדם יותר למרכז-יום טיפולי, כך התוצאות תהיינה טובות יותר

אם כן, מבין 3 האפשרויות העומדות בפני המשפחה לטיפול בקשיש המוגבל או תשוש-הנפש: טיפול בבית בלבד, העברה למסגרת מוסדית, או השארתו בבית בשילוב עם ביקור במרכז-יום ייעודי — בולטים היתרונות שמייצג מרכז-היום.
 אין ספק שהשארת הקשיש בסביבתו הטבעית עדיפה ברוב המקרים על העברה למוסד. שילובו במרכז-יום ייעודי מניב את התוצאות הטובות ביותר הן לקשיש והן למשפחתו. רבים הקשישים המחזיקים עובד צמוד בבית, וגם מבקרים במרכז-יום ייעודי.


נורית הר שושנים - הכותבת היא עובדת סוציאלית, מנהלת מרכז-יום לקשיש "עטרת שרה" בפתח תקווה