מלחמת כלות בחמות
במערכת היחסים בין כלות לחמות, טמונים מוקשים רבים. אולם את רובם ניתן לנטרל אם מבינים את המצבים שיוצרים אותם.
יחסי חמות-כלה הם יחסים משפחתיים שבתפיסה העממית נחשבים לבעייתיים מעצם קיומם. הביטוי פולקלוריסטי של יחסים אלו, הודגש בבדיחות רבות דווקא על החותנת, אימה של הכלה, וזאת משום שעד התקופה האחרונה תחום ההומור נשלט על ידי גברים.
אולם בספרות העממית, בתחום הפרסום, בקולנוע ועוד, הודגשה יותר הבעייתיות בין הכלה והחמות (אימו של הבעל). גם בספרות הפסיכולוגית נחשבים יחסים אלו כבעייתיים וכבעלי השלכות על יחסים אחרים במשפחה, אך המחקר הפסיכולוגי מיעט לעסוק בהם, ונטה בעיקר להאשים את החמות, אימו של הבעל, בבעייתיות של היחסים. תוך ניסיון לבדוק אם אומנם יחסי חמות-כלה הם בעייתיים ואינם רק מיתוס עממי, ערכתי שני מחקרים, שהם, ככל הידוע לי, היחידים שנערכו בישראל בנושא זה.
המחקר הראשון העלה שיחסי חמות-כלה הם אכן בעלי פוטנציאל בעייתי, וכי אין קשר בין בעייתיות זו לבין תכונות האישיות של החמות והכלה. המחקר השני העלה את הרגשות הקשים שמעורבים ביחסים אלו, ומציע לראות בבעייתיות תוצר של תפקידי הנשים במשפחה ובחברה.
אולם בספרות העממית, בתחום הפרסום, בקולנוע ועוד, הודגשה יותר הבעייתיות בין הכלה והחמות (אימו של הבעל). גם בספרות הפסיכולוגית נחשבים יחסים אלו כבעייתיים וכבעלי השלכות על יחסים אחרים במשפחה, אך המחקר הפסיכולוגי מיעט לעסוק בהם, ונטה בעיקר להאשים את החמות, אימו של הבעל, בבעייתיות של היחסים. תוך ניסיון לבדוק אם אומנם יחסי חמות-כלה הם בעייתיים ואינם רק מיתוס עממי, ערכתי שני מחקרים, שהם, ככל הידוע לי, היחידים שנערכו בישראל בנושא זה.
המחקר הראשון העלה שיחסי חמות-כלה הם אכן בעלי פוטנציאל בעייתי, וכי אין קשר בין בעייתיות זו לבין תכונות האישיות של החמות והכלה. המחקר השני העלה את הרגשות הקשים שמעורבים ביחסים אלו, ומציע לראות בבעייתיות תוצר של תפקידי הנשים במשפחה ובחברה.
המחקר האנתרופולוגי
רוב הידע המחקרי הקיים על יחסי החמות והכלה, נמצא בתחום האנתרופולוגיה והמחקרים מראים על קשר בין דפוסים משפחתיים נוקשים, ובין בעייתיות בין החמות לכלה: חוסר בגבולות ברורים בין המשפחה הגרעינית והמשפחה המורחבת, והבדלים נוקשים במעמדות של נשים צעירות ומבוגרות, תורמים לפוטנציאל הבעייתי של יחסי חמות-כלה. התפקיד המשפחתי המוערך ביותר במשפחה המסורתית — הוא זה של האם, לכן חובתו הראשונה של הגבר היא כלפי אימו.
כדי שכלה צעירה תוכל לשרוד בתוך המשפחה החדשה, בה חמותה היא הדמות הנשית הבכירה בהיררכיה המשפחתית, על משפחת המוצא שלה להכינה לכבד את האוטוריטה של חמותה, ולבסס בזהירות את מקומה במשפחתה החדשה. כלומר, לא די שלרעיה יהיו יחסים טובים עם בעלה, עליה גם להימנע מלהוות נושא לקונפליקט בין בעלה לאמו.
בסין, למשל, ניסו לפתור בעייתיות זו על ידי מנהג של אימוץ הכלה המיועדת עוד מגיל רך. היא גדלה בתוך משפחת בעלה לעתיד, שגם הוא עדיין ילד, וסגנון חיים זה אמור למנוע זעזועים ומשברים לאחר הנישואים. כך הכלה רואה בחמותה אם של ממש, ומקבלת את מרותה ושלטונה כמובנים מאליהם.
מסורת סינית אחרת גורסת שבהיכנס הכלה לביתה, אסור לה לדרוך על מפתן הבית, מאחר והדבר דומה לדריכה על ראש חמותה. כן משאירה החמות על מיטת הכלולות את התחבושות בהן עטפה את רגליה, כדי לרמוז לכלה שמצפים ממנה להישמע לחמותה, כפי שהרגליים נשמעות לתחבושות הכובלות אותן.
בטייוואן, לעומת זאת, נערך טקס נישואין בו החמות עונדת לכלה את טבעת הנישואין ולא החתן. בכך יש אקט סמלי: אם החמות מצליחה לענוד את הטבעת על אצבע הכלה, היא תהיה מסוגלת לשלוט בכלתה. אם היא נכשלת, לכלה תהיה עצמאות מסוימת בביתה החדש. הטקס גורם למאבק קצר בין שתי הנשים, ומהווה התחלה טקסית ליחסים החדשים ביניהן.
בבורמזית, הכינוי הניתן לכלה הוא "האישה המזיעה", כי עליה להזיע רבות כדי לרצות את חמותה.
דפוסים בעייתיים נמצאו גם בחברה הגרוזינית, בה צריכה הכלה להתאמץ כדי להשביע את רצון חמותה. הנשים נישאות בגיל צעיר מאוד, ומסתפחות לבית משפחת הבעל, שם הן חוות תקופת חניכות קשה ומשפילה, עד שהן לומדות להשביע את רצון החמות והבעל.
גם במשפחה האפריקנית המסורתית מעמד האם חזק, והכלה מצטרפת למשפחת בעלה כקרובת משפחה זרה. באפריקה נמצא שכאשר הכלה באה מקבוצות הנחשבות כעוינות על ידי קרובי הבעל, הדבר עלול ליצור חשדנות הדדית ופחד של הכלה מפני חמותה, הנמצאת עימה בקשר הדוק ביותר. החמות היא זו שמכניסה את הכלה לתפקיד האישה במשפחה, ומכוונת את עבודתה בשדה, בבית ובשווקים. בחלק מהחברות האפריקאיות
תנאי מגורים, תעסוקה ואורח חיים חופשי יחסית של הכלה, מקנים לה הגנה מפני שליטתה המוחלטת של חמותה.
המתח ביחסי החמות והכלה, הקיים בעיקר בשנים הראשונות לחיי הנישואין, נמצא גם במחקר על משפחות בדואיות בנגב, לאורך מעגל החיים. השלב הראשון של הנישואין, בו הזוג הצעיר גר עם הורי הבעל ונתמך כלכלית על-ידם, ניכר כשלב הבעייתי ביותר בין הכלה והחמות.
המחקר מדווח על התחזקות מעמד האישה ושיפור תנאי חייה בשלב בו היא הופכת לחמות.
כלה ביהדות, יחסי חמות נראה כי הדוגמא המפורסמת ביותר ביהדות ליחסי חמות-כלה, נמצאת במגילת רות, שמציגה דוגמא תנ"כית לגמול שקיבלה רות (שלמרות נוכריותה, זכתה שמזרעה יצא דוד מלך ישראל) על היותה נאמנה ומסורה לחמותה: "ותאמר נעמי לשתי כלותיה לכנה שבנה אישה לבית אמה... ורות דבקה בה... כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין. עמך עמי ואלוהיך אלוהי... כי המוות יפריד ביני ובינך" (רות, א', ח'-י"ז). אחר כך נאמר על רות הכלה: "ותעש כל אשר צוותה חמותה" (רות, ב', ו', ט'). התנהגותה של רות זוכה להערכה על ידי בעז, ראש הסנהדרין, שבחר בה לאישה, למרות שהייתה מואבייה ("הוגד הגד לי כל אשר עשית עם חמותך אחרי מות אישך"), משום שלאחר מות בעלה לא הייתה מחויבת יותר לשמור על חמותה ולפרנסה. שכרה של רות, שמזרעה יצאה מלכות דוד, הינו דוגמא כיצד ויתור הכלה על מאווייה האישיים וצייתנותה לחמותה, מביאים בעקבותיהם יחסים אידיאליים ולתוצאה טובה גם לכלה.
המחקר הפסיכולוגי
המחקר הפסיכולוגי-התפתחותי הראשון והנרחב ביותר בנושא זה עד כה, נעשה על ידי הפסיכולוגית המשפחתית אוולין דובאל, בשנת 1954 .
דובאל ביקשה ממאזיניה בשידור רדיו חי מחוף לחוף בארה"ב, בשעת לילה מאוחרת, לכתוב לה "מיהו בן המשפחה הבעייתי ביותר?".
בתחנת הרדיו התקבלו למעלה מ 5,000- גלויות וב 75%- נכתב שהחמות היא הדמות המשפחתית הבעייתית ביותר.
עוד עלה מהמשאל שהתלונות היו רבות יותר בשנים הראשונות לנישואין, ואצל משפחות יהודיות ועירוניות. מתלונות אלו יצרה דובאל את "סינדרום החמות", המאופיין בעיקר על ידי התערבות, רכושנות וביקורתיות, וקשר תכוף וקרוב מדי של החמות בחיי ילדיה הנשואים.
טענות החמיות כלפי כלותיהן היו בעיקר אי-אכפתיות, ריחוק, ופרוש הרצון של ההורים לעזור, כהתערבות וחטטנות.
בהעדר מחקרים בנושא יחסי חמות-כלה בישראל, עלתה השאלה "האם היחסים בין חמיות וכלות בישראל הינם בעייתיים". במשאל שנערך בשנת 1993 , נבדק טיבם של יחסי חמות- כלה והקשר בין משתנים מצביים ואישיותיים, לבין שביעות הרצון מיחסים אלו. ממצאי המחקר הצביעו על אי-סימטריה בולטת בין אוכלוסיות החמיות והכלות, שנמצאה כבר בשלב הדגימה. 50% מהחמיות שהתבקשו להשתתף במחקר סרבו לעשות כן, כשחלקן טענו שהן לא "החמות הטיפוסית". לעומת זאת, הענות הכלות הייתה כמעט מלאה, ורק כלה אחת סירבה להשתתף במחקר. אי-סימטריה עקבית נמצאה גם במדדים שבחנו את שביעות הרצון של החמות והכלה מהיחסים ביניהן. בעוד ש 75%- מהכלות דיווחו על בעייתיות ביחסים, רק 25% מהחמיות העידו שהיחסים בעייתיים. כמו כן, בבדיקת הערכת הקרבה ביחסים על ידי הנשים, עלה כי 79% מהחמיות העריכו את היחסים כקרובים או קרובים מאוד, לעומת 51% מהכלות.
אי-סימטריה נוספת נמצאה ביכולת הנשים ליחס תכונות חיוביות או שליליות לזולתן: הכלות התקשו לציין תכונות חיוביות אצל חמיותיהן, והרבו בציון תכונותיהן השליליות, והחמיות מצאו בקלות תכונות חיוביות אצל הכלה ונמנעו מלציין תכונות שליליות. התופעה הוסברה כקשורה לדימוי השלילי של החמות, שמהווה אישור לכלה לומר דברים שליליים עליה, ושאיפת החמות להימנע מהזדהות עם אפיוני ה"חמות הטיפוסית".
היחסים נמצאו טובים יותר במשפחות ממוצא מזרחי, לעומת משפחות אשכנזיות. לתעסוקת החמות או הכלה מחוץ לבית לא נמצא קשר עם שביעות הרצון מהיחסים. עוד נמצא במחקר זה, שחמיות (כאמהות) וכלות (כרעיות) ממלאות תפקידים אימהיים דומים במשפחה כלפי הגבר (הבן או הבעל),ויתכן שהבעייתיות ביניהן נוצרת בשל תחרותיות בין החמות והכלה על תפקידן האימהי במשפחה.
על פי המחקר תנאים שמחריפים את הבעייתיות הם, בין השאר: הולדת ילדים/נכדים, כשהבן עובד עם הוריו בעסק משפחתי, כאשר הבעל הוא בן יחיד להוריו, כשיש תלות כלכלית של הזוג הצעיר בהורים, כשהציפיות מהיחסים אינן ריאליות או הדדיות וכאשר נושא הגבולות בין הזוג הצעיר וההורים אינו מוסכם על ידי שתי הנשים.
רוב הידע המחקרי הקיים על יחסי החמות והכלה, נמצא בתחום האנתרופולוגיה והמחקרים מראים על קשר בין דפוסים משפחתיים נוקשים, ובין בעייתיות בין החמות לכלה: חוסר בגבולות ברורים בין המשפחה הגרעינית והמשפחה המורחבת, והבדלים נוקשים במעמדות של נשים צעירות ומבוגרות, תורמים לפוטנציאל הבעייתי של יחסי חמות-כלה. התפקיד המשפחתי המוערך ביותר במשפחה המסורתית — הוא זה של האם, לכן חובתו הראשונה של הגבר היא כלפי אימו.
כדי שכלה צעירה תוכל לשרוד בתוך המשפחה החדשה, בה חמותה היא הדמות הנשית הבכירה בהיררכיה המשפחתית, על משפחת המוצא שלה להכינה לכבד את האוטוריטה של חמותה, ולבסס בזהירות את מקומה במשפחתה החדשה. כלומר, לא די שלרעיה יהיו יחסים טובים עם בעלה, עליה גם להימנע מלהוות נושא לקונפליקט בין בעלה לאמו.
בסין, למשל, ניסו לפתור בעייתיות זו על ידי מנהג של אימוץ הכלה המיועדת עוד מגיל רך. היא גדלה בתוך משפחת בעלה לעתיד, שגם הוא עדיין ילד, וסגנון חיים זה אמור למנוע זעזועים ומשברים לאחר הנישואים. כך הכלה רואה בחמותה אם של ממש, ומקבלת את מרותה ושלטונה כמובנים מאליהם.
מסורת סינית אחרת גורסת שבהיכנס הכלה לביתה, אסור לה לדרוך על מפתן הבית, מאחר והדבר דומה לדריכה על ראש חמותה. כן משאירה החמות על מיטת הכלולות את התחבושות בהן עטפה את רגליה, כדי לרמוז לכלה שמצפים ממנה להישמע לחמותה, כפי שהרגליים נשמעות לתחבושות הכובלות אותן.
בטייוואן, לעומת זאת, נערך טקס נישואין בו החמות עונדת לכלה את טבעת הנישואין ולא החתן. בכך יש אקט סמלי: אם החמות מצליחה לענוד את הטבעת על אצבע הכלה, היא תהיה מסוגלת לשלוט בכלתה. אם היא נכשלת, לכלה תהיה עצמאות מסוימת בביתה החדש. הטקס גורם למאבק קצר בין שתי הנשים, ומהווה התחלה טקסית ליחסים החדשים ביניהן.
בבורמזית, הכינוי הניתן לכלה הוא "האישה המזיעה", כי עליה להזיע רבות כדי לרצות את חמותה.
דפוסים בעייתיים נמצאו גם בחברה הגרוזינית, בה צריכה הכלה להתאמץ כדי להשביע את רצון חמותה. הנשים נישאות בגיל צעיר מאוד, ומסתפחות לבית משפחת הבעל, שם הן חוות תקופת חניכות קשה ומשפילה, עד שהן לומדות להשביע את רצון החמות והבעל.
גם במשפחה האפריקנית המסורתית מעמד האם חזק, והכלה מצטרפת למשפחת בעלה כקרובת משפחה זרה. באפריקה נמצא שכאשר הכלה באה מקבוצות הנחשבות כעוינות על ידי קרובי הבעל, הדבר עלול ליצור חשדנות הדדית ופחד של הכלה מפני חמותה, הנמצאת עימה בקשר הדוק ביותר. החמות היא זו שמכניסה את הכלה לתפקיד האישה במשפחה, ומכוונת את עבודתה בשדה, בבית ובשווקים. בחלק מהחברות האפריקאיות
תנאי מגורים, תעסוקה ואורח חיים חופשי יחסית של הכלה, מקנים לה הגנה מפני שליטתה המוחלטת של חמותה.
המתח ביחסי החמות והכלה, הקיים בעיקר בשנים הראשונות לחיי הנישואין, נמצא גם במחקר על משפחות בדואיות בנגב, לאורך מעגל החיים. השלב הראשון של הנישואין, בו הזוג הצעיר גר עם הורי הבעל ונתמך כלכלית על-ידם, ניכר כשלב הבעייתי ביותר בין הכלה והחמות.
המחקר מדווח על התחזקות מעמד האישה ושיפור תנאי חייה בשלב בו היא הופכת לחמות.
כלה ביהדות, יחסי חמות נראה כי הדוגמא המפורסמת ביותר ביהדות ליחסי חמות-כלה, נמצאת במגילת רות, שמציגה דוגמא תנ"כית לגמול שקיבלה רות (שלמרות נוכריותה, זכתה שמזרעה יצא דוד מלך ישראל) על היותה נאמנה ומסורה לחמותה: "ותאמר נעמי לשתי כלותיה לכנה שבנה אישה לבית אמה... ורות דבקה בה... כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין. עמך עמי ואלוהיך אלוהי... כי המוות יפריד ביני ובינך" (רות, א', ח'-י"ז). אחר כך נאמר על רות הכלה: "ותעש כל אשר צוותה חמותה" (רות, ב', ו', ט'). התנהגותה של רות זוכה להערכה על ידי בעז, ראש הסנהדרין, שבחר בה לאישה, למרות שהייתה מואבייה ("הוגד הגד לי כל אשר עשית עם חמותך אחרי מות אישך"), משום שלאחר מות בעלה לא הייתה מחויבת יותר לשמור על חמותה ולפרנסה. שכרה של רות, שמזרעה יצאה מלכות דוד, הינו דוגמא כיצד ויתור הכלה על מאווייה האישיים וצייתנותה לחמותה, מביאים בעקבותיהם יחסים אידיאליים ולתוצאה טובה גם לכלה.
המחקר הפסיכולוגי
המחקר הפסיכולוגי-התפתחותי הראשון והנרחב ביותר בנושא זה עד כה, נעשה על ידי הפסיכולוגית המשפחתית אוולין דובאל, בשנת 1954 .
דובאל ביקשה ממאזיניה בשידור רדיו חי מחוף לחוף בארה"ב, בשעת לילה מאוחרת, לכתוב לה "מיהו בן המשפחה הבעייתי ביותר?".
בתחנת הרדיו התקבלו למעלה מ 5,000- גלויות וב 75%- נכתב שהחמות היא הדמות המשפחתית הבעייתית ביותר.
עוד עלה מהמשאל שהתלונות היו רבות יותר בשנים הראשונות לנישואין, ואצל משפחות יהודיות ועירוניות. מתלונות אלו יצרה דובאל את "סינדרום החמות", המאופיין בעיקר על ידי התערבות, רכושנות וביקורתיות, וקשר תכוף וקרוב מדי של החמות בחיי ילדיה הנשואים.
טענות החמיות כלפי כלותיהן היו בעיקר אי-אכפתיות, ריחוק, ופרוש הרצון של ההורים לעזור, כהתערבות וחטטנות.
בהעדר מחקרים בנושא יחסי חמות-כלה בישראל, עלתה השאלה "האם היחסים בין חמיות וכלות בישראל הינם בעייתיים". במשאל שנערך בשנת 1993 , נבדק טיבם של יחסי חמות- כלה והקשר בין משתנים מצביים ואישיותיים, לבין שביעות הרצון מיחסים אלו. ממצאי המחקר הצביעו על אי-סימטריה בולטת בין אוכלוסיות החמיות והכלות, שנמצאה כבר בשלב הדגימה. 50% מהחמיות שהתבקשו להשתתף במחקר סרבו לעשות כן, כשחלקן טענו שהן לא "החמות הטיפוסית". לעומת זאת, הענות הכלות הייתה כמעט מלאה, ורק כלה אחת סירבה להשתתף במחקר. אי-סימטריה עקבית נמצאה גם במדדים שבחנו את שביעות הרצון של החמות והכלה מהיחסים ביניהן. בעוד ש 75%- מהכלות דיווחו על בעייתיות ביחסים, רק 25% מהחמיות העידו שהיחסים בעייתיים. כמו כן, בבדיקת הערכת הקרבה ביחסים על ידי הנשים, עלה כי 79% מהחמיות העריכו את היחסים כקרובים או קרובים מאוד, לעומת 51% מהכלות.
אי-סימטריה נוספת נמצאה ביכולת הנשים ליחס תכונות חיוביות או שליליות לזולתן: הכלות התקשו לציין תכונות חיוביות אצל חמיותיהן, והרבו בציון תכונותיהן השליליות, והחמיות מצאו בקלות תכונות חיוביות אצל הכלה ונמנעו מלציין תכונות שליליות. התופעה הוסברה כקשורה לדימוי השלילי של החמות, שמהווה אישור לכלה לומר דברים שליליים עליה, ושאיפת החמות להימנע מהזדהות עם אפיוני ה"חמות הטיפוסית".
היחסים נמצאו טובים יותר במשפחות ממוצא מזרחי, לעומת משפחות אשכנזיות. לתעסוקת החמות או הכלה מחוץ לבית לא נמצא קשר עם שביעות הרצון מהיחסים. עוד נמצא במחקר זה, שחמיות (כאמהות) וכלות (כרעיות) ממלאות תפקידים אימהיים דומים במשפחה כלפי הגבר (הבן או הבעל),ויתכן שהבעייתיות ביניהן נוצרת בשל תחרותיות בין החמות והכלה על תפקידן האימהי במשפחה.
על פי המחקר תנאים שמחריפים את הבעייתיות הם, בין השאר: הולדת ילדים/נכדים, כשהבן עובד עם הוריו בעסק משפחתי, כאשר הבעל הוא בן יחיד להוריו, כשיש תלות כלכלית של הזוג הצעיר בהורים, כשהציפיות מהיחסים אינן ריאליות או הדדיות וכאשר נושא הגבולות בין הזוג הצעיר וההורים אינו מוסכם על ידי שתי הנשים.
במחקר שני שערכתי בשנת 2003 , בקשתי לשמוע את קולן האותנטי ורגשותיהן של הנשים הנחקרות, לבחון את הגורמים ליחסים הבעייתיים, והדרכים למניעתם. המחקר נערך במתכונת קבוצתית:
1. קבוצת חמיות ותיקות (אימהות לבן הנשוי לפחות עשרים שנים); גיל ממוצע 69
2. קבוצת חמיות צעירות (אימהות לבן הנשוי עד עשר שנים); גיל ממוצע 55
3. קבוצת כלות ותיקות (הנשואות לפחות עשרים שנים); גיל ממוצע 44
4. קבוצת כלות צעירות (הנשואות עד עשר שנים); גיל ממוצע 30
1. קבוצת חמיות ותיקות (אימהות לבן הנשוי לפחות עשרים שנים); גיל ממוצע 69
2. קבוצת חמיות צעירות (אימהות לבן הנשוי עד עשר שנים); גיל ממוצע 55
3. קבוצת כלות ותיקות (הנשואות לפחות עשרים שנים); גיל ממוצע 44
4. קבוצת כלות צעירות (הנשואות עד עשר שנים); גיל ממוצע 30
המחקר מצא שיחסי חמות-כלה מושפעים ממיתוסים ודעות קדומות, ובעיקר ממיתוס ה"חמות הטיפוסית". החמיות והכלות טענו שחמות טובה "צריכה לתת ולשתוק". הידע שלהן לגבי תפקידי חמות וכלה ויחסיהן התבסס על בדיחות, פתגמים ואמרות ידועות ("כשבת מתחתנת, מרוויחים בן, כשבן מתחתן — מפסידים בן"). במחקר נמצאו גם תובנות של הנחקרות לגבי הגורמים ליחסים תקינים ובעייתיים ביניהן: "אני הייתי איום בשבילה", וגם "אני לא נותנת שתהיה בעיה".
הנשים במחקר תיארו את היחסים עם החמות/הכלה כמאופיינים בתוקפנות ולוחמנות "זו הייתה ממש מלחמת עולם שלישית"; "ממש מלחמה. לא הייתי קוראת לזה יחסים, זה קרבות, או בהימנעות ("בשבילי היא לא קיימת יותר"). שיח הנשים העלה רגשות כעס, תרעומת, אכזבה, צער, שנאה וקנאה. המושג "כוח" נמצא בשיח של הנשים מכל הקבוצות. הכלות הזכירו אותו במישרין ("עכשיו כבר יש לי כוח"), והחמיות דיברו עליו בעקיפין ("אני לא מתכוונת לוותר לה"). הממצאים מעלים כי גם ה"אמהות" אינה מיקשה אחת, וכי יש להבחין בין אמהות "פעילה" ל"פסיבית", קרי: בין אמהות לילדים צעירים, לאמהות לילדים בוגרים ונשואים.
אמהות "פעילות" נמצאו כחשות כוח רב יותר במשפחה, וכמגייסות את הילדים ל"צד" שלהן בקונפליקט המשפחתי. אמהות "פסיביות", לא חשו כבעלות השפעה על ילדיהן, ויתכן שמשום כך חשו חסרות כוח.
התפקידים המשפחתיים
אם הכלה: הנשים תיארו את אמהותיהן כבעלות תכונות טובות יותר מאלו של החמות, ואף יותר מאלו של עצמן. תופעה זו הייתה שכיחה הן אצל הכלות, והן אצל החמיות. מתוך דברי הנשים במחקר הצטיירה דמות האם כ"אם הטובה", חמה, מנחמת ואוהבת. יתכן כי חד-ממדיות זו של דמות האם קשורה להשוואתה עם דמות החמות.
תפקיד הסבתא: תיאורי הסבתא העלו שתי דמויות — זו מצד האם וזו מצד האב ("יש סבתא אחת טובה, וסבתא אחת שאצלה אי אפשר להתחמם"). כאשר הכלות תיארו את אימן בתפקיד הסבתא, הוצמדו לה תארים חיוביים יותר ("שום דבר לא קשה לה כשמדובר בנכדים"). לעומתה, הסבתא מצד הבעל תוארה כמי שאינה מראה חום ואהבה לנכדים, שומרת על גבולות מרוחקים, ומעדיפה את נוחיותה על פני שהות במחיצת נכדיה
("אי אפשר לבוא אליה אחרי בית-ספר, כי היא צריכה לנוח בצהריים").
תפקיד החמות: מתיאורי הכלות הותיקות עלתה החמות כדמות אנוכית, קרה, רעה, קנאית וחומרנית. הסטריאוטיפ של החמות מתערבב בדברי הכלות עם סטריאוטיפ "האם היהודייה" וה"פולנייה" ("חמותי היא החמות הפולנייה הקלאסית, אף אחת לא מספיק טובה לבן שלה"). הכלות הצעירות תיארו את החמות כאם דואגת, חזקה ומוערכת על ידי ילדיה וכלותיה ("אישה שמחזיקה את כל המשפחה על כתפיה").
תפקיד הכלה: הכלה מתוארת על ידי החמיות הותיקות והצעירות כרעה, קנאית, דיכאונית, מניפולטיבית, שולטת בבעלה וחסרת יכולת לאהוב: "יש אנשים שלא מסוגלים לאהוב, ואין מה לעשות". ברוב המקרים, הכלה מתוארת כמי שמסיתה את בעלה לבקש עזרה חומרית מהוריו, וגורמת להתרחקותו מהם.
תפקיד הגבר: עד כה, לא ניתנה הדעת לתפקיד הגבר בהבנת היחסים בין החמות לכלה. מהמחקר עלה שהנשים נטו שלא להאשים את הבן/ הבעל בבעייתיות ביחסים ביניהן, אלא האשימו זו את זו במניפולציות לא הוגנות עליו ("הבן שלי נורא רגיש. כשהיא מתחילה לעשות את ההצגה — הוא נמס"). הנשים סברו שהגבר נמצא "בין הפטיש לסדן", וציירו אותו כקורבן ילדותי של אישה שתלטנית — החמות או הכלה. מאחר ואין להניח שגברים חלשים מטבעם, יתכן שהימנעותם ממעורבות קשורה לקושי שלהם להתמודד עם עוצמת הרגשות השליליים העולים בהם.
השאלה המעניינת היא: מדוע הנשים מאפשרות היעדרות זו? ראשית, הנשים לא מצפות מהגבר להיות מעורב ("הוא כל היום בעבודה, ולא יודע כלום"). שנית, תחושת האמהות שהן כבר הפסידו את בנן לרעייתו, מנעה מהן מלערב את הבן בקונפליקט, שכן הוא נתפס כנאמן יותר לאשתו ("מה שאגיד לו — יגיע אליה"). שלישית, החמיות נטו להימנעות מעירוב הבן בקונפליקט מחשש לפגיעה ביחסיו עם רעייתו ("ואז מה אם אני יודעת את מי הוא יקבל אחר כך?"). מהמחקר עלה עוד שכשהגבר היה פעיל ביחסי הנשים, הדבר הועיל ליחסי אימו ורעייתו ("כשהוא אומר לאימא שלו לא לבוא, לי לא נעים, אבל זה עדיף מאשר להיפך — הוא לקח על עצמו להיות הרע").
הנשים במחקר תיארו את היחסים עם החמות/הכלה כמאופיינים בתוקפנות ולוחמנות "זו הייתה ממש מלחמת עולם שלישית"; "ממש מלחמה. לא הייתי קוראת לזה יחסים, זה קרבות, או בהימנעות ("בשבילי היא לא קיימת יותר"). שיח הנשים העלה רגשות כעס, תרעומת, אכזבה, צער, שנאה וקנאה. המושג "כוח" נמצא בשיח של הנשים מכל הקבוצות. הכלות הזכירו אותו במישרין ("עכשיו כבר יש לי כוח"), והחמיות דיברו עליו בעקיפין ("אני לא מתכוונת לוותר לה"). הממצאים מעלים כי גם ה"אמהות" אינה מיקשה אחת, וכי יש להבחין בין אמהות "פעילה" ל"פסיבית", קרי: בין אמהות לילדים צעירים, לאמהות לילדים בוגרים ונשואים.
אמהות "פעילות" נמצאו כחשות כוח רב יותר במשפחה, וכמגייסות את הילדים ל"צד" שלהן בקונפליקט המשפחתי. אמהות "פסיביות", לא חשו כבעלות השפעה על ילדיהן, ויתכן שמשום כך חשו חסרות כוח.
התפקידים המשפחתיים
אם הכלה: הנשים תיארו את אמהותיהן כבעלות תכונות טובות יותר מאלו של החמות, ואף יותר מאלו של עצמן. תופעה זו הייתה שכיחה הן אצל הכלות, והן אצל החמיות. מתוך דברי הנשים במחקר הצטיירה דמות האם כ"אם הטובה", חמה, מנחמת ואוהבת. יתכן כי חד-ממדיות זו של דמות האם קשורה להשוואתה עם דמות החמות.
תפקיד הסבתא: תיאורי הסבתא העלו שתי דמויות — זו מצד האם וזו מצד האב ("יש סבתא אחת טובה, וסבתא אחת שאצלה אי אפשר להתחמם"). כאשר הכלות תיארו את אימן בתפקיד הסבתא, הוצמדו לה תארים חיוביים יותר ("שום דבר לא קשה לה כשמדובר בנכדים"). לעומתה, הסבתא מצד הבעל תוארה כמי שאינה מראה חום ואהבה לנכדים, שומרת על גבולות מרוחקים, ומעדיפה את נוחיותה על פני שהות במחיצת נכדיה
("אי אפשר לבוא אליה אחרי בית-ספר, כי היא צריכה לנוח בצהריים").
תפקיד החמות: מתיאורי הכלות הותיקות עלתה החמות כדמות אנוכית, קרה, רעה, קנאית וחומרנית. הסטריאוטיפ של החמות מתערבב בדברי הכלות עם סטריאוטיפ "האם היהודייה" וה"פולנייה" ("חמותי היא החמות הפולנייה הקלאסית, אף אחת לא מספיק טובה לבן שלה"). הכלות הצעירות תיארו את החמות כאם דואגת, חזקה ומוערכת על ידי ילדיה וכלותיה ("אישה שמחזיקה את כל המשפחה על כתפיה").
תפקיד הכלה: הכלה מתוארת על ידי החמיות הותיקות והצעירות כרעה, קנאית, דיכאונית, מניפולטיבית, שולטת בבעלה וחסרת יכולת לאהוב: "יש אנשים שלא מסוגלים לאהוב, ואין מה לעשות". ברוב המקרים, הכלה מתוארת כמי שמסיתה את בעלה לבקש עזרה חומרית מהוריו, וגורמת להתרחקותו מהם.
תפקיד הגבר: עד כה, לא ניתנה הדעת לתפקיד הגבר בהבנת היחסים בין החמות לכלה. מהמחקר עלה שהנשים נטו שלא להאשים את הבן/ הבעל בבעייתיות ביחסים ביניהן, אלא האשימו זו את זו במניפולציות לא הוגנות עליו ("הבן שלי נורא רגיש. כשהיא מתחילה לעשות את ההצגה — הוא נמס"). הנשים סברו שהגבר נמצא "בין הפטיש לסדן", וציירו אותו כקורבן ילדותי של אישה שתלטנית — החמות או הכלה. מאחר ואין להניח שגברים חלשים מטבעם, יתכן שהימנעותם ממעורבות קשורה לקושי שלהם להתמודד עם עוצמת הרגשות השליליים העולים בהם.
השאלה המעניינת היא: מדוע הנשים מאפשרות היעדרות זו? ראשית, הנשים לא מצפות מהגבר להיות מעורב ("הוא כל היום בעבודה, ולא יודע כלום"). שנית, תחושת האמהות שהן כבר הפסידו את בנן לרעייתו, מנעה מהן מלערב את הבן בקונפליקט, שכן הוא נתפס כנאמן יותר לאשתו ("מה שאגיד לו — יגיע אליה"). שלישית, החמיות נטו להימנעות מעירוב הבן בקונפליקט מחשש לפגיעה ביחסיו עם רעייתו ("ואז מה אם אני יודעת את מי הוא יקבל אחר כך?"). מהמחקר עלה עוד שכשהגבר היה פעיל ביחסי הנשים, הדבר הועיל ליחסי אימו ורעייתו ("כשהוא אומר לאימא שלו לא לבוא, לי לא נעים, אבל זה עדיף מאשר להיפך — הוא לקח על עצמו להיות הרע").
"סינדרום החמות", מאופיין בעיקר על ידי התערבות, רכושנות וביקורתיות, וקשר תכוף מדי של החמות עם ילדיה הנשואים" מהן, איפה, ההמלצות להתנהגות ביחסי חמות/כלה, שמשפיעים על יחסי המשפחה כולה?
שמירת הגבולות המשפחתיים: המטלה ההתפתחותית של בני זוג בראשית נישואיהם היא יצירת גבולות ברורים ממשפחות המוצא שלהם. באופן טבעי, הכלה מעוניינת בגבולות ברורים בין משפחות המוצא והתא החדש, בעוד החמות מעוניינת ל"ספח" את המשפחה הצעירה לתוך המשפחה המורחבת. מכאן, לעיתים קרובות העימות בין חמות וכלה הינו על גיבוש הגבולות הרצויים. הבנת הצרכים השונים ושילוב הגבר (הבעל/הבן) בקביעת הגבולות המשפחתיים — עשויה למנוע חלק גדול מהבעייתיות.
שמירת הקשרים עם משפחות המוצא: עם נישואיהם, חלק מהגברים מותירים בידי רעיותיהם את תפקיד שמירת הקשרים עם המשפחה המורחבת. כשהרעייה שומרת על קשר הדוק יותר עם משפחתה, נוצר חוסר איזון בקשר עם משפחת הגבר, תופעה שמחריפה עוד יותר לאחר הולדת הילדים. מכאן, על הגבר לתגבר את מערכת היחסים שלו עם הוריו, ולא להשאיר תחום זה לרעייתו.
תיאום ציפיות: המלצות לחמות ולכלה לקיים עם תחילת הנישואין דיאלוג לגבי היחסים ביניהן, הציפיות ההדדיות מהקשר והגבולות המשפחתיים והאישיים הרצויים לשתיהן.
השפעת יחסי חמות-כלה על הקשר הזוגי: כאשר אחד מבני הזוג, או שניהם, לא "נפרדו" רגשית ממשפחות המוצא, עלול הדבר לגרום למאבקי כוח ותחרות ביניהם. לעיתים, כאשר האחד חש חוסר כבוד ועוינות להוריו, הוא יתנהג כך עם הורי בן זוגו. כפעולת הענשה. לא תמיד ישנה ערנות להיבט זה של הקושי הזוגי, וכדאי להתייחס אליו גם בטיפול זוגי.
ומה הן ההמלצות לחמות ולכלה?
שימי עצמך במקומה של חמותך/כלתך, בטרם תשפטי אותה. לחמות: היזכרי בימים בהם את היית כלה, וכיצד רצית שתנהג בך חמותך. לכלה: גם את תהיי חמות — התנהגי עם חמותך כפי שתרצי שכלתך תנהג בך. קיבעו מראש את דפוסי התקשורת והביקורים, אך היו גמישים לגבי שינויים וביטולים. אל תפתיעו בביקורים בלתי מתואמים. לכלה — שיתוף בן זוגך ביצירת הגבולות המשפחתיים עם משפחת המוצא שלו, יקל על הקושי הרגשי שלהם לקבל זאת.
שימי עצמך במקומה של חמותך/כלתך, בטרם תשפטי אותה. לחמות: היזכרי בימים בהם את היית כלה, וכיצד רצית שתנהג בך חמותך. לכלה: גם את תהיי חמות — התנהגי עם חמותך כפי שתרצי שכלתך תנהג בך. קיבעו מראש את דפוסי התקשורת והביקורים, אך היו גמישים לגבי שינויים וביטולים. אל תפתיעו בביקורים בלתי מתואמים. לכלה — שיתוף בן זוגך ביצירת הגבולות המשפחתיים עם משפחת המוצא שלו, יקל על הקושי הרגשי שלהם לקבל זאת.
הגשת עזרה
יש לדבר בגלוי על הצרכים והאפשרויות לעזור. לכלה: הורים אינם חייבים לעזור כלכלית. אין להתנות יחסים איתם במתן עזרה כספית! להשתדל להימנע מביקורת ודברי גנאי — אין דבר קל מהעברת ביקורת, אך אין דבר מזיק מכך לכל מערכת יחסים! התייחסו לכל סוגיה לגופה, מבלי לגרור לתוכה זיכרונות נושנים וכעסים עתיקים. אל תנסי לשנות את חמותך/כלתך. קשה מאוד לשנות אדם בוגר, והניסיון עצמו מהווה גורם לריב ולמתח.
יש לדבר בגלוי על הצרכים והאפשרויות לעזור. לכלה: הורים אינם חייבים לעזור כלכלית. אין להתנות יחסים איתם במתן עזרה כספית! להשתדל להימנע מביקורת ודברי גנאי — אין דבר קל מהעברת ביקורת, אך אין דבר מזיק מכך לכל מערכת יחסים! התייחסו לכל סוגיה לגופה, מבלי לגרור לתוכה זיכרונות נושנים וכעסים עתיקים. אל תנסי לשנות את חמותך/כלתך. קשה מאוד לשנות אדם בוגר, והניסיון עצמו מהווה גורם לריב ולמתח.
לכלה: אל תתלונני על בעלך באוזני אימו.
לחמות: אל תתלונני על כלתך באוזני בעלה או אמה...
אם יש לכן טענות זו כלפי זו — עדיף לשוחח על כך ישירות ובגלוי.
אל תהפכו את הילדים/הנכדים לכלי מאבק ביניכן.
לחמות: אל תנצלי את ביקורי הנכדים אצלך לקבלת אינפורמציה על הוריהם (הם מספרים להורים!)
. לכלה: אל תשמיצי את חמותך בפני ילדיך.
לחמות: אל תיזכרי בנוסטלגיה דביקה בחברותיו המיתולוגיות של בנך בפני כלתך וכמו כן,
אל תפארי את נכדיך מצד בתך בפני כלתך!
לחמות: אל תתלונני על כלתך באוזני בעלה או אמה...
אם יש לכן טענות זו כלפי זו — עדיף לשוחח על כך ישירות ובגלוי.
אל תהפכו את הילדים/הנכדים לכלי מאבק ביניכן.
לחמות: אל תנצלי את ביקורי הנכדים אצלך לקבלת אינפורמציה על הוריהם (הם מספרים להורים!)
. לכלה: אל תשמיצי את חמותך בפני ילדיך.
לחמות: אל תיזכרי בנוסטלגיה דביקה בחברותיו המיתולוגיות של בנך בפני כלתך וכמו כן,
אל תפארי את נכדיך מצד בתך בפני כלתך!
המחקרים מראים על קשר בין דפוסים משפחתיים נוקשים, לבין בעייתיות בין החמות - לכלה חמות - בעל
בבדיחות הדעת
אישה אחת חוזרת הביתה מבית החולים מדוכאת ובוכה. היא אומרת לבעלה: "אימא שלי עומדת למות!" הבעל עושה קולות של מצטער ומציע לה ללכת לנוח, להירגע. כשהאישה מסתגרת בחדר, הבעל רץ לבית החולים לוודא שלא חלה שום טעות באבחון. אחרי חצי שעה הוא חוזר הביתה שבור. "מה קרה?" שואלת אשתו. "אתה נראה נורא!" והוא עונה: "מותק, אמא שלך חוזרת לגור אתנו!" "מה?" שואלת האישה "זה לא ייתכן, היא הרי מונשמת, והרופאים אמרו שאין עוד תקווה. על מה אתה מדבר?" מהנהן הבעל בצער ואומר: "תשמעי לי. היא חוזרת. שאלתי את הרופאים מה מצבה, והם אמרו: תתכונן לגרוע מכל!
אישה אחת חוזרת הביתה מבית החולים מדוכאת ובוכה. היא אומרת לבעלה: "אימא שלי עומדת למות!" הבעל עושה קולות של מצטער ומציע לה ללכת לנוח, להירגע. כשהאישה מסתגרת בחדר, הבעל רץ לבית החולים לוודא שלא חלה שום טעות באבחון. אחרי חצי שעה הוא חוזר הביתה שבור. "מה קרה?" שואלת אשתו. "אתה נראה נורא!" והוא עונה: "מותק, אמא שלך חוזרת לגור אתנו!" "מה?" שואלת האישה "זה לא ייתכן, היא הרי מונשמת, והרופאים אמרו שאין עוד תקווה. על מה אתה מדבר?" מהנהן הבעל בצער ואומר: "תשמעי לי. היא חוזרת. שאלתי את הרופאים מה מצבה, והם אמרו: תתכונן לגרוע מכל!
כותבת המאמר היא דר' שרה ברסלרמן - יועצת פרטנית, זוגית ומשפחתית.
כותרת:
שם:
תוכן התגובה:
1. מחקר חמות וכלות
שלום שמי שיר סטודנטית תואר שני בסמינר הקיבוצים. עורכת מחקר עם הבעה אומנותית על הקשר בין חמה לכלה.
אשמח לקבל מידע על ממצאי המחקרים ואיך אוכל להגיע אליהם.
כתבה מעניינת ווארצה להשתמש בה.
אודא לכם על שליחת החומר אליי
בברכה שיר
כתובת המייל שלי shirla13@gmail.com
שיר (2.1.16)
2. יחסי עם חמותי
אוכל לכתוב ספר עשיר ברמה של עגנון על מערכת היחסים המורכבת והבעיתית ביני לבין חמותי.
יחסי שלי עם חתני דבש.
הילה (21.6.16)
אולי יעניין אתכם גם :
ייבוא אישי של תרופות מצילות חיים
תרופות אינן משמשות אותנו רק בעת קירור קל, כאב ראש או צינון. לעיתים התרופות הן הדרך היחידה שלנו להישאר בחיים. אך מה עושים כשהתרופות הדרושות אינן זמינות לרכישה בארץ? כאן שיטת הייבוא האישי נלחצת לעזרתנו ומאפשרת לנו להזמין ארצה תרופות מצילות חיים במחירים שפויים ואף זולים יותר.
לקריאה
חקירות אישות בגיל השלישי
אנשים רבים בני הגיל השלישי מעוניינים להתגרש, או חושדים בהצטרפותה של צלע שלישית למערכת היחסים שלהם. במאמר הבא נפרט כל מה שאתם צריכים לדעת בטרם ביצוע חקירות אישות בגיל השלישי.
לקריאה
כיצד הטכנולוגיה מקלה על החיים בגיל השלישי?
רובנו יודעים כי בהלוך הזמן, החיים עלולים שלא להקל עלינו כלל, בדגש על בהגיעו של האדם לגיל השלישי.
לקריאה
תחושת בדידות מוגברת בקשישים
קשישים שסובלים מירידה בשמיעה, בראייה או מבעיות הליכה ושיווי משקל מדווחים על תחושת בדידות מוגברת
לקריאה
המזרונים הטובים ביותר לבעיות בגב
בעיות גב הינן שכיחות בקרב האוכלוסייה ובכל הגילאים. מי שסובל מבעיות אלו, יודע עד כמה קשה היא השינה בלילות ועוד יותר מכך, הקימה בבוקר שהופכת להיות בלתי נסבלת עם כאבים נוראיים שאף מורגשים לאורך כל היום.
לקריאה
כמה טיפים בטיפול בהרטבת לילה
הרטבת לילה היא סיטואציה רפואית ופסיכולוגית לא נעימה כלל וכלל, אבל ברת טיפול
לקריאה
טיפול באלצהיימר באמצעות בובות
פרויקט חדש שמפעילה לאחרונה עמותת עמדא לחולי אלצהיימר בשלבים מתקדמים של המחלה
לקריאה
יום השואה הבינלאומי: על פוסט טראומה של ניצולי השואה
יום השואה הבינלאומי חל היום, זהו זמן טוב לנסות ולהבין את ההתמודדות של הניצולים עם החוויה הטראומתית שבשואה
לקריאה
התמודדות עם הבדידות בעקבות פטירת בן / בת הזוג
לקריאה
מלחמת כלות בחמות
במערכת היחסים בין כלות לחמות, טמונים מוקשים רבים. אולם את רובם ניתן לנטרל אם מבינים את המצבים שיוצרים אותם.
לקריאה
עמוד קודם
לינקים שימושיים
