זכויות הקשיש בעת קבלת טיפול רפואי

החוק בישראל מפרט מספר זכויות יסוד הנתונות לכל מטופל בין אם הוא קשיש או לא. עניינן של זכויות אלה הן אופן מתן הטיפול, והן מהוות את כללי המסגרת לטיפולים רפואיים בישראל. העיקרון המנחה שעליו מבוסס החוק הוא שכל אדם הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבל אותו בהתאם לתנאים וההסדרים הקבועים במשפט הישראלי ובמערכת הבריאות.

במקרים של טיפול לא ראוי או רשלנות רפואית רשאי כל מטופל להגיש תביעה נגד הרופא המטפל או הגוף שעומד מעליו (בית החולים, קופת החולים וכדומה) בגין רשלנות רפואית על מנת לקבל את המגיע לו, במידה ונגרם לו נזק גופני או נפשי או שנגרם לו נזק כלכלי מבלי לקבל את התמורה המובטחת מן הטיפול.

הזכות לקבל טיפול רפואי ראוי ורשלנות רפואית

החוק קובע כי טיפול רפואי חייב להיות נאות גם מן הבחינה המקצועית ואיכות הטיפול וגם מבחינת היחס האישי למטופל. מקרים של רשלנות רפואית יכולים לנבוע הן מטיפול מקצועי לא ראוי, והן מיחס לא אנושי שמקבל הקשיש בעת הטיפול העלול לגרום לו לנזקים נפשיים מסוגים שונים. הפרת זכות בסיסית זו מהווה רשלנות רפואית ומפרה את הקוד האתי של מעניק הטיפול. החוק קובע במפורש, כי לצורך עניין זה על הטיפול להינתן באופן המקצועי הראוי ביותר, אך גם מבחינת היחס ושמירה על סטנדרט אנושי ראוי, ורגישות לצרכי המטופל. מכאן ניתן להבין כי כל אוכלוסיית הקשישים בישראל חייבת לקבל טיפולים רפואיים מקצועיים ואנושיים לא כחסד, אלא כזכות בסיסית חוקית, ולא, ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית גם בעניין זה.

זכויות נוספות בעת הטיפול הרפואי

אוכלוסיית הקשישים נחשבת לאוכלוסייה חלשה ובהכרח גם אוכלוסייה שמרבים לנצל אותה לרעה בנושאים אלה ואחרים. בנוסף לזכות הקשיש לקבלת טיפול רפואי ראוי הן מהבחינה המקצועית והן מהבחינה האנושית יש למטופלים זכויות נוספות ובינהן:

· זכות לקבלת טיפול רפואי במצב חירום – החוק קובע, כי אדם זכאי לקבלת טיפול רפואי דחוף במצב חירום ללא תנאים. מצב זה כולל סכנה מיידת לחייו, או סכנה לנכות חמורה ובלתי הפיכה וכדומה.

· איסור על אפליה בין מטופלים שונים – החוק אוסר על אפליה בין מטופלים על רקע גזע, מין, דת, לאום, ארץ מוצא, גיל או כל טעם אחר שיש בו חשש לאפליה. הדבר נכון לכל סוגי הטיפולים בכל מוסדות הבריאות, באיכות הטיפול וביחס האנושי הניתן למטופל. הפרת סעיף זה יכולה לגרור תביעה בגין רשלנות רפואית.

· שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל – על כל מטפל במטופלים לנהוג בהם בכבוד ולשמור על פרטיותם המלאה. חובה זו חלה על כל עובדי המוסד הרפואי ולא רק על רופאים או אחיות. השמירה על הפרטיות מבוטאת על ידי אי חשיפת המטופל לאנשים שאינם מטפלים בו, לשמירה על צנעת הפרט ועל דיסקרטיות בכל הנוגע לטיפול הרפואי בו.

· המשך טיפול נאות – כל חולה זכאי להמשך טיפול נאות כאשר הוא עובר ממוסד רפואי אחד למשנהו. זכות זו מבטיחה כי המטופל לא יפגע מן המעבר וכי תישמר רציפותו.

בנוסף לזכויות אלה זכאי כל מטופל לקבל מבקרים, לקבל מידע אודות זהות האדם המטפל בו, לבדיקות רפואיות בחדר מיון, ולקבלת דעה נוספת לגבי מצבו הרפואי מאיש מקצוע נוסף וכיוצא באלה.