forums

הכל בגלל שנאת הזר והשונה

מלכה רוזנטל, מקדישה את חייה להקניה של תובנת השואה לדור הצעיר. "לא ההיסטוריה", היא מדגישה, "הלקחים"
 
הכל בגלל שנאת הזר והשונה
אורי אלוני

דברי ימי השואה, בה נספו ששה מיליון יהודים באירופה – חקוקים על דפי ספרי ההיסטוריה. אולם בדרך כלל מדובר בהרצאה כרונולוגית של ההתרחשויות, כולל תיאורי הזוועה, ואין בספרים אלה כמעט כל התייחסות לשאלה: מה גרם לעם הגרמני, מחולל השואה – להפוך לעם אכזר של רוצחים, בעיקר רוצחי יהודים. את התשובה לכך מספקת מלכה רוזנטל, ניצולת שואה, מדי יום ביומו, לאלפי בני נוער, חיילים וקבוצות מאורגנות אחרות, שמגיעים לבית "להיות" בחולון, הבית שנועד למטרה אחת: העברת תודעת השואה לדורות הבאים. בראש הפעילות בבית עומדת ציפי קיכלר, בת לניצולי שואה. היא עצמה נולדה במחנה עקורים, כתינוקת הראשונה שבאה לעולם לאחר שהמלחמה הסתיימה.

כולם ילדים
בגיל שנתיים עלתה ציפי קיכלר עם הוריה ארצה: "אמא תמיד סיפרה לכל מיני אנשים שרצו לשמוע על השואה, ואבא שתק. אני הייתי מלקטת פיסות סיפורים שהייתי שומעת בסתר ומנסה להרכיב מהם את פאזל העבר על בני משפחתי שנרצחו שם. בלילות היינו רק אמא ואני בבית, כי אבא עבד כמלצר יום ולילה, כדי לפרנס את המשפחה. בלילות אמא הייתה צורחת וזה הפחיד אותי מאד. גם הקעקוע על זרועה - A 26-317 - הפחיד אותי. לא הבנתי כלום רק הרגשתי שקרה אסון גדול וכואב שלא נוגעים בו ולא שואלים שאלות. 

"תמיד חלמתי להיות מורה, אבל בקושי עליתי מכיתה לכיתה בבית הספר היסודי ואחר כך בתיכון, והמועצה הפדגוגית החליטה שאני לא מתאימה. לבסוף הצלחתי להגשים את החלום ובמשך 32 שנה הייתי מורה מאד מוערכת בחולון. כשיצאתי לפנסיה, החלטתי לעשות משהו בנושא טיפוח תודעת השואה ולקחיה בקרב הדור הצעיר בכל הארץ - פניתי למנכ"ל עיריית חולון, והצעתי פרויקט של הענקת תעודת אהבה לניצולי השואה בחולון על ידי בני נוער. הביצוע היה מרגש וסוחף, הרבה מעבר למצופה. ניצולי השואה אירחו את בני הנוער בבתיהם והתרגשו לקבל את תעודת האהבה, חתומה על ידי ראש העיר. המסר היה: כולנו מצדיעים לכם על כוח ההישרדות, על הקמת משפחה ועל אמונה באדם. 

מאוחר יותר נרתמו פרנסי העיר להקמת בית "להיות" ובמהלך השנים יצאו לאור ארבעה כרכים עם שמותיהם, תמונותיהם וסיפורם בקצרה של ניצולי השואה תושבי חולון, וכן שמותיהם של ששה חסידי אומות העולם שחיים איתנו בחולון, ביניהם יושב ראש חסידי האומות בישראל, יקיר העיר, איון ורנטיץ".

הצוות שהקימה ציפי בבית "להיות" - שכולל כמה מאות יוצאי שואה ובתוכם גם מלכה – מעביר לשומעים הצעירים את התובנה שהתגבשה אצל סוציולוגים, פסיכולוגים והיסטוריונים רבים בעולם. הזוועות שחוללו הגרמנים במלחמת העולם השנייה, בעזרת בני עמים אחרים באירופה, נבעו מדבר אחד: שנאת הזר והשונה. היהודים – כמו גם הצוענים, למשל – היו שונים מבני הגזעים האחרים באירופה, ולכן הפכו מטרה קלה לפריקת שנאת הזר והשונה.

מלכה רוזנטל מסבירה: "בהרצאות בפני נוער אנחנו מראים, למשל, תמונות של קהל ילדים מכל העולם. מכל גזע וצבע, ושואלים: מה המשותף להם? התשובה: כולם ילדים. הם נראים שונה ואולי מתנהגים שונה – אבל בסופו של דבר כולם ילדים, שמגיע לכל אחד מהם אותו הכבוד. התגובות שאנחנו מקבלים הן מדהימות. הצעירים מתחברים לזה ומתחילים לדבר על זה. אני שואלת אותם: בוודאי היו לכם בכיתה ילדים אתיופיים, או רוסים. איך התייחסתם אליהם: כשווים או כשונים?" הילדים מספרים בגלוי שאכן הציקו לילדים השונים מהם, היפלו אותם. עשו עליהם חרם. 

ואז מלכה מספרת להם את הסיפור שלה, מה שעבר עליה כילדה בזמן מלחמת העולם השנייה.

מבעד לחריץ בין ערימות הקש

מלכה רוזנטל נולדה בשנת 1934 בסטניסלבוב שפולין, כבת בכורה למשפחה אמידה ומשכילה. האם עבדה כמורה לספרות פולנית והאב כסוחר עורות ובעל חנויות נעליים. בשנת 1942, כאשר העיר נכבשה על ידי הגרמנים, הוכנסו היהודים לגטו, אולם האב הורשה להמשיך בעיסוקו כסוחר עורות עבור הגרמנים, והאם עבדה כמתורגמנית. 

"הצפיפות בגטו הייתה איומה", זוכרת מלכה. "בדירה הצטופפו 15 ילדים בנוסף למבוגרים רבים. אמא גם הביאה לבית ילדה הונגריה יתומה, טובה'לה, שעזרה לה לטפל באח הקטן שלי, קופל'ה. באחת האקציות ירדה טובה'לה לרחוב כשקופל'ה בזרועותיה, כי שמעה שמחלקים גזר. ואז נשמעו פתאום צעקות: גרמנים! גרמנים! כשהסתיימה האקציה, מצאתי את גופתו של קופל'ה ברחוב כשראשו מרוטש.."

דניסה, המטפלת הפולנייה של מלכה, הוציאה בחשאי אותה ואת אמה מהגטו, והן עלו לרכבת לכפר באזור אוטיניה. אחד הנוסעים זיהה את האם ואת מלכה כיהודיות - ואיים להסגירן. בתוך המהומה הגדולה תפס נוסע אוקראיני פיקוד והודיע להמון המשולהב שהוא ייקח את השתיים למטה הגסטאפו. הוא הוריד אותן מן הרכבת באלימות, אך כשהתרחקה הרכבת - התברר שהוא החליט, למעשה, להצילן. 

הוא הוביל אותן לבית קרוק, שומר היער, שם התחבאו באסם. יום אחד הגיע גרמני לאסם וגילה את אמה של מלכה. מבעד לחריץ בין ערימות הקש, ראתה מלכה את הגרמני חוקר אותה היכן בני משפחתה. האם טענה שמלכה ברחה ליער ואז הוציא הגרמני אקדח וירה בה למוות. עוד באותו לילה נמלטה מלכה ממקום המחבוא והחלה לנדוד בין בתי איכרים שהיו מוכנים להחביא אותה, בדרך כלל ללילה אחד בלבד. 

לבסוף מצאה מסתור בבית משפחת קוט, סנדלר שעבד אצל סבה. קוט חש שמסוכן מדי לשכן את מלכה בבית, ולכן חפר עבורה ברפת בור, הציב בתוכו חבית עם פתח, מלא אותה בקש, הכניס לשם שתי שמיכות ובובת סמרטוטים ושיכן שם את מלכה. היא שהתה בחבית כשנה וחצי. עם השחרור, באפריל 1944 כשהוצאה מהחבית – התקשתה תקופה ארוכה להניע את ידיה ורגליה. האירוע היחיד שעודד אותה: במחנה העקורים היא מצאה את אביה, שנישא בשנית.

במשך שבועות נדדה מלכה עם אביה ואשתו החדשה ברחבי אירופה עד שבשלב מסוים החליטה לעלות בגפה לארץ ישראל. היא הייתה על סיפון האוניה המפורסמת אקסודוס, שהבריטים סרבו להתיר לה להוריד את הנוסעים בארץ ישראל – ושלחו אותם בשלוש ספינות גרוש בחזרה אל הנמל בצרפת, ממנו יצאו. רק בפברואר 1948, כשהייתה בת 13, שבה מלכה ועלתה ארצה.

מכתב בבקבוק

"בכל שנות המלחמה אמא שלי חזרה ושיננה באוזני: כשתיגמר המלחמה, תעלי לארץ ישראל ותחפשי שם את דודה שלך, לאה קרצל, שגרה בכפר הס", משחזרת מלכה. "למעשה התחלתי לחפש אחריה עוד כשהייתי על ספינת הגרוש בפורט דה-בוק בצרפת. כתבתי ללאה מכתב, שמתי אותו בבקבוק וזרקתי לים. כך עשו רבים מהמגורשים שהיו להם קרובים בארץ. בדיעבד התברר שדייגים ששטו בסביבה, אספו את הבקבוקים ושלחו את כל המכתבים ליעדם. כך נודע ללאה שניצלתי ושאני מחפש אותה..."

דודה לאה אספה את מלכה לביתה בחום רב, והעניקה לה את כל מחסורה. היא רשמה אותה לבית הספר, ומלכה החלה את מסלול חייה החדשים בארץ. לימים התגייסה לצה"ל ובמשך 12 שנה כיהנה בתפקיד ראש מדור תנועת ציוד בחיל החימוש, שם גם הכירה את בעלה דב. לאחר מכן עסקה שנים רבות בהוראה. כיום יש למלכה ולדב שתי בנות ושישה נכדים.


 
כותרת:
שם:
תוכן התגובה:
 
אולי יעניין אתכם גם :
התעללות בקשישים
במאמר זה, נדבר על אחת התופעות הקשות והמטרידות ביותר אליהן אנחנו עדים בחברה הישראלית בשנים האחרונות – תופעת ההתעללות בקשישים. נסקור מקרים בולטים ונבין כיצד נתגונן מפני המצב הזה בצורה היעילה ביותר – בפני עצמנו או עבור הקרובים שלנו.
לקריאה
כך נהייתי עורך דין תעבורה מצליח
לאור המצב בכבישים בשנים האחרונות בישראל ועלייה ניכרת בתאונות דרכים, הדרישה לעורכי דין המתמחים בדיני תעבורה הולך וגובר. המסלול במסגרתו מוכשרים להיות עורך דין תעבורה הינו קשה וסיזיפי, אך בסופו מובטח מקצוע מספק, ערכי בעל חשיבות חברתית וכמובן, שכר הולם.
לקריאה
כך התמכרתי לאלכוהול ונגמלתי בגיל 70
התמכרות לאלכוהול אף פעם לא הייתה נושא שהטריד אותי. רק כאשר הגעתי לגיל הזהב הבנתי שמדובר על בעיה רצינית, שפוגעת לא רק בבריאותי אלא גם בסביבה הקרובה ובאנשים החשובים לי ביותר.
לקריאה
יש לכם סיפור חיים בקלטת וידאו אבל המכשיר כבר נהרס? המרת קלטות וידיאו זה הפתרון
קלטות הוידאו הישנות מכילות את הזיכרונות היפים ביותר שלכם
לקריאה
תהליך כתיבת אוטוביוגרפיה בגיל השלישי
רבים מאתנו מרגישים, בצדק, שסיפור החיים שלנו הוא סיפור אותו ראוי לספר – וראוי להעלות על הכתב. אנחנו מדברים על כתיבה של אוטוביוגרפיה, וחשוב לדעת איך להתחיל ואיך לבצע תהליך ארוך ומקיף שכזה – כבני ובנות הגיל השלישי, עם חיים ארוכים ומעניינים.
לקריאה
גירושין בגיל השלישי
תהליך גירושין הינו תהליך ארוך וקשה מאוד עבור בני הזוג, במיוחד כאשר מדובר בגירושין בגיל השלישי לאחר שנים רבות וארוכות של זוגיות. תהליך הגירושין מצריך עזרה מאנשי מקצוע רבים כגון: עורכי דין, חוקרים פרטיים, פסיכולוגים, מגשרים, ועוד.
לקריאה
סיבות לבגידה בגיל השלישי
בגידה במסגרת הנישואין היא לצערנו תופעה נפוצה, חוצת גילאים ומגזרים. במאמר הבא נסקור את הסיבות הנפוצות לבגידות בגיל השלישי.
לקריאה
"חייתי שתי מלחמות עולם"
סיפורה של צילה קוריס שנולדה במלחה"ע ה-1, ובשנייה שירתה בחיל הרפואה הבריטי
לקריאה
בני מאה בבית אבות בגבעת המורה
אצלנו בחצר, בצל ענפי הזית מגיעים לגיל המופלג מאה, עם טיפול מסור ומקצועי. שפרה דיירת בת 101 אמרה שכל כך נקי כאן, והיא חיה בגן עדן, וכשנקי בעין נקי גם בפנים.
לקריאה
תמונה משפחתית
תחרות "תמונה משפחתית" כחלק מאירועי חודש הקשיש. עמותת מטב בשיתוף עם אתר walla.
לקריאה
 
1 2 3
אתר בגילנו מספק מידע בנושא פתרונות דיור, דיור מוגן, בתי אבות, ייעוץ והכוונה לבחירת בית אבות, ייעוץ פיננסי לגיל הזהב, תרבות ופנאי, לימודים לגמלאים, הכרויות למבוגרים ועוד.